דף הבית מפת הקיבוץ צור קשר
כניסה לאתר קהילה
בית הספר מול גלעד
היכנסו וראו מה קורה בבית הספר מול גלעד.
בית ספר יסודי אזורי.
מוזיאון בית אורי ורמי
מוזיאון לאמנות חזותית על שם אורי ורמי נחושתן.
בית איל- הרמוניה של חיים
ייעודו- שילוב בעלי צרכים מיוחדים עם כל גווני הקהילה.
תרבות, חינוך, בריאות, ספורט והנצחה.
חגים ומועדיםל"ג בעומר
מקור ל"ג בעומר
ל"ג בעומר באשדות
צילום: מיכה תמיר

מהות המועד: ל"ג בעומר חל ביום י"ח באייר. הוא נקרא כך, משום שהוא היום השלושים ושלושה מתוך ארבעים ותשעת הימים בספירת העומר. כאשר בית המקדש היה קיים, הובא אליו העומר, אלו הן אלומות השיבולים שנקצרו מן התבואה החדשה, כביכורים בפסח.
ספירת העומר מתחילה בלילה השני של חג הפסח ונמשכת עד לחג השבועות, ארבעים ותשעה ימים. בניגוד לכל ימי ספירת העומר, אשר בהם נוהגים מנהגי אבלות, מקובל ל"ג בעומר כיום שמחה.

המסורת קשרה את ל"ג בעומר לאירועי גבורה במרד בר-כוכבא. כמו כן, ביום זה פסקה המגפה שפגעה בתלמידי רבי עקיבא, ולכן מציינים אותו כיום שמחה.

ל"ג בעומר הוא אומנם חג ססגוני ומרכזי בימינו, אולם מפתיע לגלות שאינו מוזכר - לא בתורה, לא במשנה, לא בגמרא ואפילו לא בספרות הגאונים שנכתבה אחריה. בספרות הלכתית שנכתבה מאוחר יותר דווקא מוזכר ל"ג בעומר אך גם כאשר מוזכר החג, בחלק ניכר מהמקומות, הוא אינו מופיע כיום מיוחד, אלא כתאריך המציין מעבר מתקופה אחת לזו שבאה אחריה.

מנהגי החג

הדלקת מדורות


למנהג זה יש שני מקורות: 
- החיבור בין מרד בר כוכבא, ל"ג בעומר והדלקת מדורות: המורדים הדליקו משואות על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד והמדורות שאנו מדליקים היום הן לזכר אותן משואות.

- השריפה בבית שמעון בר יוחאי וספר הזוהר: על-פי המסופר בספר הזוהר, ביום מותו של רבי שמעון בר יוחאי הוא ביקש לגלות לחבריו סודות מספר הזוהר – אך לא הספיק וביתו נשרף. לזכר האש ששרפה את ביתו נוהגים להדליק מדורות ביום פטירתו של בר יוחאי, שהוא ל"ג בעומר.

הילולת רבי שמעון בר יוחאי
בל"ג בעומר מתקיימת הילולת רבי שמעון בר יוחאי ומשתתפים בה אלפי אנשים. ההילולה מתקיימת ליד קברו של בר יוחאי, במירון שליד צפת. לפי המסורת, רבי שמעון בר יוחאי נפטר בל"ג בעומר, נשמתו עלתה השמימה והתאחדה עם עולמות עליונים. האיחוד הוא כעין חתונה ומכאן התגלגל מנהג קיומה של הילולה – חתונה – על קברו של בר יוחאי.

תספורות לילדים בני שלוש - "חלאקה"
אחד הטקסים המיוחדים המתקיימים בל"ג בעומר הוא טקס החלאקה המתקיים בהילולת רבי שמעון בר יוחאי במירון. במהלך ההילולה מביאים בנים בני שלוש שמעולם לא הסתפרו קודם ועושים להם תספורת ראשונה במקום.

חתונות וחופות
בימי ספירת העומר, שהם ימי אבלות לא נהוג להתחתן משום שלא נהוג לקיים שום חגיגה. ל"ג בעומר הוא עצירה של ימי האבל ובישראל נהוג ביום זה לקיים חתונות רבות.

משחק בחץ וקשת
אם גם אתם ראיתם ילדים צעירים הולכים בל"ג בעומר עם חץ וקשת, בואו ללמוד על מקור המנהג:

חץ וקשת היה כלי הנשק בימי בר-כוכבא. ואנו נוהגים להתאמן משחקי מלחמה לזכר בר כוכבא.

תלמידי החכמים של רבי שמעון בר יוחאי היו מתאספים בחוץ כדי ללמוד תורה בניגוד להוראות הרומאים. הם לקחו אתם חצים וקשתות משום שהשתתפו במרד וכשגילו אותם טענו שיצאו לשחק ולא ללחום.

באדיבות אתר משרד החינוך


זיכרונותיו של תל אביבי לשעבר מל"ג בעומר בנחלת יצחק
מאת אריאל עציוני

בשנים 1970-1980 הייתה עדיין נחלת יצחק שכונת ספר קטנה על גבול רמת גן גבעתיים.
באזור היו לולים, רפתות, צריפונים ואפילו אורווה קטנה עם 2-3 סוסים.
השטח היה מלא בעשבים שוטים והסתובבו בו בעלי חיים שונים דוגמת נחשים, ממש אזור כפרי בפאתי העיר.
המגרש הזה שבשלב מאוחר יותר בנו עליו מספר בנייני מגורים על קומות, אכלס בתוכו את מדורות ל"ג בעומר של השכונה.
כילדים קטנים היינו מתכוננים שבועות מראש. באמצעות עגלות סופר אספנו כמויות גדולות של קרשים מאתרי בנייה בסביבה וכאלה לא חסרו בשל תנופת הבנייה שהייתה אז באזור.
בגילאים בוגרים יותר, אבי שהוא קבלן שיפוצים, בחכמתו, אסף את ילדי השכונה וחילק להם קרשים פגומים מתוך מכולה. הילדים מילאו את העגלות בקרשים הפגומים ונמנעה סחיבה של קרשים תקינים בעלי ערך, כך כולם היו מרוצים.
את הקרשים היו מסדרים בערימות בצורת טיפי (אוהל אינדיאני), בראש כל "טיפי" היו מניחים בובה בצורת היטלר כדי לשרוף באש המדורה.
המדורות התחלקו פחות או יותר לפי בניינים, דיירי כל בניין דאגו לכיבוד ושתייה קלה וכמובן לתפ"א, בצל ומרשמלו כדי לצלות במדורה. את תפוחי האדמה היו משחילים על חוט תיל בשרשרת ובצורה זו הוכנסו למדורה כדי להוציאם ביתר קלות כשמוכנים לאכילה.
הייתה שמחה גדולה סביב המדורות.
למחרת בבוקר היינו באים לראות את הגחלים הלוחשות שנותרו.
באחת השנים היה מזג האוויר חם ויבש והרוחות חזקות ובשל העשבים השוטים התפשטה האש והאורווה הקטנה נשרפה.

ההווי בשכונה היה הווי של אחווה. השכונה הייתה מעורבת, שילוב של דתיים חובשי כיפות סרוגות מ"הפועל המזרחי" וחילונים. אנשים התייחסו אחד לשני בחום ובאהבה, הילדים שיחקו וגדלו ביחד. עד היום ישנו גרעין של משפחות ששומרות על קשר טוב עוד מאז.

בכיתות י‘- י‘א - י‘ב התנדבתי למכבי אש דרך "צופי אש" (גוף התנדבותי) במסגרת מחויבות אישית. ההיי לייט של הפעילות היה בל"ג בעומר. היו מדורות רבות שיצאו משליטה והפכו לשריפות. קצת חיכינו לזה כהזדמנות לתרגל את מה שלמדנו וגם כדי להשוויץ.


כניסה לאתר קהילה