דף הבית מפת הקיבוץ צור קשר
כניסה לאתר קהילה
בית הספר מול גלעד
היכנסו וראו מה קורה בבית הספר מול גלעד.
בית ספר יסודי אזורי.
מוזיאון בית אורי ורמי
מוזיאון לאמנות חזותית על שם אורי ורמי נחושתן.
בית איל- הרמוניה של חיים
ייעודו- שילוב בעלי צרכים מיוחדים עם כל גווני הקהילה.
תרבות, חינוך, בריאות, ספורט והנצחה.
חגים ומועדיםחגי תשרי


קצת על חודש תשרי על פי המסורת היהודית
חודש תשרי הוא החודש הראשון בשנה העברית שנמנית לבריאת העולם.
אף כי קיימת מחלוקת ביהדות האם נברא העולם בתשרי או בניסן (?!)
לפי התורה- חודש תשרי הוא החודש השביעי ושמו בתורה "החודש השביעי". 
מניין החודשים מתחיל בחודש ניסן, ככתוב : "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות י"ב, ב‘). 
כך נוצר מצב מוזר בו השנה מתחילה בחודש שמספרו הוא 7. 
חודש תשרי קיבל את שמו "תשרי" בגלות בבל, כפי ששאר החודשים קיבלו את שמם בבבל.

חודש תשרי הוא החודש העברי העמוס ביותר בחגים:
*שני ימי ראש השנה  *צום גדליה  *צום כיפור  *שבעת ימי סוכות  *הושענה רבא ביום השביעי של סוכות  
*חג שמיני עצרת – שהוא שמחת תורה בארץ ישראל. בחו"ל שמיני עצרת אינו כולל את שמחת תורה, ושמחת תורה חל ביום התשיעי, שהוא יום טוב שני של גליות. 

חג הסוכות בנוסף להיותו תזכורת ליושבנו בסוכות ביציאת מצרים (מעון ארעי לעומת מעון קבע), נקרא גם "חג אסיף"- חודש תשרי הוא סיומה של השנה החקלאית ככתוב:
"וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה" (שמות כ"ג, ט"ז). 

 מקורות: התנ"ך והאנציקלופדיה היהודית "דעת"

אלה


לצפייה בגלריות התמונות של ראש השנה וסוכות יש לגלול למטה...


סוכות 2018
ההרכב המוזיקלי המקומי
הריקוד המסורתי של נשות אשדות- "כל שנה מתחילה בסימן שאלה"









סוכות 2018

קהילתנו המתרחבת התכנסה בסוכה המשותפת בשבתון החג כדי לחגוג יחד.
נהנינו משירים, ריקודים, קטעי קריאה ברוח החג, קפה ועוגות- הכל תוצרת מקומית משובחת! 
היה חם בחוץ וחם בלב.
תודה לאדווה, לצוות החג ולכל מי שלקח חלק בהעלאת הערב היפה והמוצלח.

לצפייה בגלריית התמונות של החג ממצלמתו של ולדימיר אזבל, הקליקו-
http://www.ashdot-m.org.il/?catID=53&subID=55&sub2ID=432

סוכות באשדות בשנות ה-70‘ של המאה ה-20.









כך כתבה טובה רוסט ביומן מס‘ 1094 שראה אור ב- י"ב תשרי תש"ט, 15/10/1948, יומיים לפני ערב סוכות, ברקע- שובם של הילדים שפונו לאזור חיפה בימיה הראשונים של מלחמת העצמאות.
בשוב הילדים הביתה
היום לו ציפינו הנה הגיע. כולם, מקטון ועד גדול, חזרו הביתה. תמה פרשה רווית סבל שעברה על ילדינו, על הבוגרים אשר ליוום, על ההורים אשר נותקו מילדיהם ועל כל חברתנו, שנתפרדה ונתפצלה לשלוש מחנות.
שוב הננו מסובים יחד, ובלב כולנו הרגשת אושר וחג, כי למרות כל אשר עבר עלינו: חיי פליטות וכל הכרוך בהם, הפגיעות שנפגע המשק שלנו, הלא מצאו הילדים והחברים ששבו את המשק עומד על תילו. הוא לא נהרס. אמנם מאמצים רבים עלינו להשקיע בכדי לתקן את פגיעותיו, ועשה נעשה זאת.
הילדים בריאים וחמודים, שוב מלאה החצר אותם ואת רעשם המרנין.
עכשיו, בשוב אחרוני הילדים הביתה, מזדקר לפני בכל מוראו וקדרותו אותו היום, והוא הרביעי במניין במלחמתנו עם צבאות ערב שקמו עלינו. 
פתאום נתקבלה הפקודה להוציא את הילדים מהבית ומיד. ותוך שעה קצרה עוזבת מחלקה אחרי מחלקה את חצר המשק. הרגשת צער אופפת את כולנו, בלב מכרסם החשש, האם לחוף מבטחים אנו משלחים אותם? והדרך? הן בחזקת סכנה היא, אך לא יהין איש להביע את אשר ירחש לבו. הן עלינו להיות חזקים, המלחמה עוד לפנינו.
ואותו הלילה שלאחריו רוב החברות וחלק מהחברים וחברות-הנוער עוזבים את הבית. קבוצות קבוצות מסתדרים החברים בחצר, קודרים, מדוכאים ותוהים;
הגם פה, גם בארצנו, נעקור מביתנו. הכנות אחרונות לדרך, לצעידה בשבילים סמויים מעין זר. גדול צער הפרידה. כה יקר לך עכשיו כל אחד מהחברים, כה קרוב, בלב מקנן הפחד: שמא לא נתראה שנית, מי יודע מה יעד לנו הגורל, גם היוצאים וגם הנשארים כובשים דמעות המבקשות לפרוץ. יצאו אחרוני היוצאים, בחצר שקט עד כדי אימה, החברים מתהלכים כצללים, ופתאום, באורח פלא, שמעת בלבבך קול: הן ישובו כולם ולא ירחק היום ההוא. ויודע אתה כי עליך להגן ולשמור על המשק במסירות, בנאמנות ובאהבה לאותו הרגע בו ישובו כולם.
והנה שבו, ובלב כולנו היום הברכה - התפילה: מי ייתן ולא ייעקר עוד איש מאתנו מהבית, ונשב לבטח על אדמתנו להמשיך במפעל וביצירה.

באותו היומן (מס‘ 1094) נכתב מאמר זה בשם "סיום ופתיחה", ברקע- מלחמת העצמאות והשפעותיה על אשדות.
סיום ופתיחה
ימים ראשונים של השנה החדשה זיכו את משקנו בשני מאורעות, הראויים לציון של שמחה.
שבו אחרוני ילדינו ה"גולים" ובזה נשלמה פרשת אשדות שבחיפה, מקץ שבועות מספר לאחר סיום פרשת אשדות שביגור. וביום שובם שמחנו שמחה שניה: 
שלושה-עשר מבנינו ובנותינו פתחו פרשה חדשה: נכנסו למשק כחברים, נצטרפו להסתדרות ולקיבוץ. מהם תשעה שסיימו השנה את בית הספר שלנו, 
למעשה: בוגרי המחזור הראשון. אילו זכינו ודאי היינו חוגגים בשעתו חג כפול ומשולש זה: של בית הספר, של הבנים ושל המשק. אך ימי החירום והמערכה דחו כל חג ואף הוציאו את הבנים מהבית לרחבי הארץ הלוחמת. בעבודה, בשדה ובסדנה עמדנו להקביל את פני חברינו הצעירים, והנה לחגיגת קליטתם למשק באו מכל הארץ, מן המשלט ומן החזית. אכן גם בהיותם מחוץ לבית בני הבית הגדול הזה הם, בשליחותו הם עושים (ואם גם ניטשו ויכוחים על הליכתם, ואולי יש מי שמהרהר אחריה גם עתה), ואל הבית הזה ישובו כשוב הלוחם לכפרו, ואל שדהו וסדנתו שעליהם נטושה המערכה ובהם טעם במערכה. כבני המשק הקיבוצי יישאו ודאי גם עתה, בעצם ימי תמורות במושג ונדודי ‘ערכין‘ *, את דבר ההתיישבות והשיתוף כעתיד אישי וציבורי, כצו הארץ וכמשאלת לב. 

*ערכין- נדר, הקדש


ביומן מס‘ 1095 נכתב דיווח זה בשם- "מאורעות ומעשים", ברקע- הפגזה כבדה על אשדות שאירעה ב-א‘ סוכות תש"ט, 18/10/1948.
מאורעות ומעשים
במוצאי יום ב‘, א‘ של סוכות, בשעה 8:45 בערב, פתחו כוחות האויב החונים בנהריים ביריות לעבר המשלטים שלנו. ב- 9:15 ובמשך שעה ארוכה הופגז המשק הפגזה רצינית.
מטר כדורים ניתך לאחר זמן על המשק ממכונות-ירייה של משורייני האויב מצד בגורה - נהריים. המשלטים שלנו ענו באש.

חברתנו יהודית מננברג נפגעה בכתפה בדרכה למקלט. נותחה בטבריה. נותקו חוטי-חשמל, נפגעו כמה בניינים ונחבלו אילנות בפינות שונות. קלעי כדורים נמצאו תקועים במקומות שונים בחצר, בבתי-מגורה ובעמדות. כל אותו לילה עשו האנשים בעמדות, הילדים והנוער נכנסו למקלטים.

אף למחרת היום הוגברה השמירה ונקבעו סידורים מיוחדים בעבודה ובחדר-האוכל. ילדי בית-הספר למדו בסמוך למקלטים ולחפירות. ילדי הגנים והתינוקות "רותקו" בקרבת החצר והמקלט.

למחרת ההפגזה ביקרה במקום וועדת מפקחים מטעם או"ם בליווית קצין הקשר של ישראל.

אגב תמרון-אונס זה נתגלו כמה ליקויים בסידורי המקלטים והחפירות, ואכן שוקדים כבר על תקנתם.

חרטה ומחילה
מאת אלה תמיר עציוני

ביום הכיפורים ניתנת הזדמנות  ליישר קו עם אלוהים ואדם. הוא מהווה סיומם של 10 ימים של חשבון נפש ו"חפירות" של האדם בתוך עצמו. הרי אין אדם טהור לגמרי ולכולנו יועיל להביט היטב וביושרה אל תוך תוכנו. חרטה וסליחה מהפה אל החוץ ריקות מתוכן, צום ותענית ללא התכוונות אמתית לא מאפשרים התחדשות של האדם מתוך עוונותיו אל היות אדם נכון יותר. אם נצום ונתפלל למחילה ביום הזה ולמחרת נשוב לסורינו עדיף שלא נטרח מלכתחילה, כי הרי רק את עצמנו אנו מרמים, בוודאי לא את זה ש"בוחן לב וכליות" (ירמיהו י"א- כ‘) ומכיר אותנו טוב מאתנו לזכות ולחובה.
ב-10 הדיברות קיימות הנחיות ‘עשה ואל תעשה‘ ברורות ועל אף כי הדברים ברורים, אנו מתקשים לעיתים למלא אפילו את אלה. קיימות דקויות שעל פי ניסיוני  מתבהרות לנו רק מתוך רצון כנה ואומץ להסתכל לעצמנו בעיניים. גם כוונות טובות יכולות להסתיים בכי רע אם אינן נובעות ממקום נקי ונכון.. זכרו- אנו שקופים לאלוהים.
בין אדם לחברו ראוי שיתקיים חשבון נפש יומיומי ולא רק פעם בשנה, אנו ממהרים לשפוט ולחרוץ דינים, להוציא לשון הרע, לזלזל, לקנא, לשקר וכדומה.. קל יותר לשים את הדגש על אי ההסכמות ועל מה שמפריע לנו באנשים, מאשר למצוא את מה שמשותף ואת מה שטוב ויפה, היד ‘קלה‘ על המקלדת ברשתות השונות. משום מה קל לנו יותר לקלל מאשר לברך ולפרגן.

היכולת לסלוח דורשת גדלות נפש לא כל שכן להכיר בטעות ולבקש סליחה מאדם שפגענו בו.
גם מי שאינו מאמין באלוהים ובתנ"ך יכול להסכים על דברים בסיסיים אלה.

דוד המלך ידע להביע חרטה אמתית וכואבת מול ה‘ ואף כי לא היה בלי חטא אלוהים אהב אותו וכרת עמו ברית עולם. בוראנו יודע את יצרינו וברוב חמלה מאפשר כפרה על עוונות.
גם מעשה גבורה אינו יכול להחליף חרטה אמתית. במקומות בהם אנו מכירים ומתוודים על עוונותינו, במקומות ה"שבורים" אלוהים יכול להגיע אלינו ולטהר אותנו.

דוד המלך "מקריב" זבח יקר מאין כמוהו לה‘- "...רוח נשברה, לב נשבר ונדכה..."  אסיים בדבריו מתוך תהילים, פרק נ"א:
א.  לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב.  בְּבוֹא-אֵלָיו, נָתָן הַנָּבִיא--    כַּאֲשֶׁר-בָּא, אֶל-בַּת-שָׁבַע.
ג. חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ;    כְּרֹב רַחֲמֶיךָ, מְחֵה פְשָׁעָי.
ד.  הרבה (הֶרֶב), כַּבְּסֵנִי מֵעֲווני;    וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי.
ה.  כִּי-פְשָׁעַי, אֲנִי אֵדָע;    וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד.
ו.  לְךָ לְבַדְּךָ, חָטָאתִי,    וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ, עָשִׂיתִי:
לְמַעַן, תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ--    תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ.
ז.  הֵן-בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי;    וּבְחֵטְא, יֶחֱמַתְנִי אִמִּי.
ח.  הֵן-אֱמֶת, חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת;    וּבְסָתֻם, חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי.
ט.  תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר;    תְּכַבְּסֵנִי, וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין.
י.  תַּשְׁמִיעֵנִי, שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה;    תָּגֵלְנָה, עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ.
יא.  הַסְתֵּר פָּנֶיךָ, מֵחֲטָאָי;    וְכָל-עֲווֹנֹתַי מְחֵה.
יב.  לֵב טָהוֹר, בְּרָא-לִי אֱלֹהִים;    וְרוּחַ נָכוֹן, חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי.
יג.  אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ;    וְרוּחַ קָדְשְׁךָ, אַל-תִּקַּח מִמֶּנִּי.
יד.  הָשִׁיבָה לִּי, שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ;    וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי.
טו.  אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ;    וְחַטָּאִים, אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ.
טז.  הַצִּילֵנִי מִדָּמִים, אֱלֹהִים--    אֱלֹהֵי תְשׁוּעָתִי:
תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי,    צִדְקָתֶךָ.
יז.  אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתָּח;    וּפִי, יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ.
יח.  כִּי, לֹא-תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה;    עוֹלָה, לֹא תִרְצֶה.
יט.  זִבְחֵי אֱלֹהִים,    רוּחַ נִשְׁבָּרָה:
לֵב-נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה--    אֱלֹהִים, לֹא תִבְזֶה.
כ.  הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ, אֶת-צִיּוֹן;    תִּבְנֶה, חוֹמוֹת יְרוּשָׁלִָם.
כא.  אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי-צֶדֶק,    עוֹלָה וְכָלִיל;
אָז יַעֲלוּ עַל-מִזְבַּחֲךָ    פָרִים.


ב- י‘ אלול תש"ח, 14/9/1948, נפתחה שנת הלימודים החדשה. כך נכתב בעמוד הראשי של יומן מס‘ 1090 שראה אור ב- י"ג אלול תש"ח, 17/9/1948.

כך נכתב בעמוד הראשי ביומן קיבוץ אשדות-יעקב מס‘ 1030 שראה אור בערב ראש-השנה תש"ח, 14/9/1947- 5 חודשים טרם קום המדינה.
לראש השנה החדשה - תש"ח
שלוחה ברכתנו הנמצאים לחברינו הנמצאים בשליחות ולכל נדחי ישראל השואפים לציון:
תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.
תהא השנה שנת גאולה ופדות, שנת קוממיות עמנו בארצנו.

לעולים שבאו למשקנו השנה מתופת אירופה וגלות ערב, לגדולים ולקטנים- ברכת התערות במולדת ובמשק
ושבו בנים לגבולם!

להורים
החיים אתנו במשק והנמצאים בתפוצות ברכת שנה טובה
מהבנים - ובני בנים. מי ייתן ותזכו לראות בנחמת ציון וירושלים ותקומת המדינה היהודית!

מחברים שבשליחות קיבלנו ברכות לשנה החדשה.
יעקב שוורצמן כותב:
לאשדות יעקב, לציבור החברים, לילדים, לנוער, להורים- ברכת
שנה טובה ומבורכת!
 
יהי רצון ותבוא השנה החדשה עלינו ועל כל בית ישראל לטובה ולברכה.
לגאולה ולפדות; לבניין ולהרחבה; לחיזוק ולביצור; לגשמים בעתם; לשפע ולבריאות; לשלום ולחיים טובים; לאחווה ורעות;
תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה.
להתראות בקרוב, שלכם יעקב.

י.מהרשק כותב:
ברכתנו ברכת
שנה טובה לכל חברי המשק, לילדים ולהורים בשמי ובשם תמר. הלוואי והשנה תהא שנת גאולה לעמנו והקמת ארצנו כמדינה יהודית. שנה אשר בה יבואו רבבות עולים ומעפילים, הרחבת גבולין והקמת ישובים. שנת איחוד תנועת הפועלים, פריחה וידידות, יחסי חברים טובים במשקנו ובתנועה כולה.
להתראות בקרוב, שלכם י.מהרשק.

אריה נישט כותב:
מרחוק שלוחה ברכתי ברכת שנה טובה למשק. תהיה השנה החדשה שנת עליה, ביטחון ויצירה. שנת גאולה ופדות לגולה הדוויה.
שלכם אריה.

כך נכתב בעמוד הראשי ביומן קיבוץ אשדות-יעקב מס‘ 1093 שראה אור בערב ראש-השנה תש"ט, 4/10/1949, שהיה ראש-השנה הראשון שנחגג לאחר קום המדינה.

ראש השנה תש"ט -
שנה א‘ למדינת ישראל

למדינתנו הצעירה,
לצבא ההגנה  ולצבא העבודה,
להסתדרות ולקיבוצנו,
לישוב ולתפוצות
ולכם, בנינו וחברינו בחזיתות,
על המשלט ובעמדה,
להורים, לילדים ולחניכנו שבי גלויות -
ברכת שנה טובה:

לשלום, לעליה וליצירה.

משק אשדות-יעקב


תכלה שנה וקללותיה 
תחל שנה וברכותיה.

באותו היומן (מס‘ 1093) כתב יחזקאל קויפמן מאמר תמציתי המבאר את נושא "שני ראשי השנים" זה שבניסן וזה שבתשרי.
ראשון לחודשים
בימי קדם נהוגים היו בישראל שני ראשי-שנים: אחד בחודש האביב (בניסן) ואחד בחודש האסיף (בתשרי).
 לפי "שמות" החודש של יציאת מצרים הוא ראשון לחודשי השנה, ובכל ספרי המקרא שאתה מוצא בהם עניין של חודשים, חודש האביב הוא הראשון, אולם גם לפי "שמות" (כ"ג, ט"ז) "חג האסיף בצאת השנה באספף מעשיך מן השדה" חל "בצאת השנה".

ראש השנה של חודש האביב היה ראש השנה הכוהני, וראש השנה של חודש האסיף היה חגה של הדת העממית, חג חקלאי. חודש האסיף היה זמן של "תקופת השנה" באשר היה ראשית ימות הגשמים, זאת אומרת- ראשיתה האמתית של השנה החקלאית בהתאם לתנאי הארץ. בספר ויקרא נאמר: "וספרת לך שבע שבתות שנים... והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש". כאן נחשב תשרי לראשית השנה לעניין שמיטה וליובל ולכל מה שתלוי בהם מאחר ששמיטת קרקעות וגאולת קרקעות קשורות קשר טבעי בשנה החקלאית ואף על פי כן החודש הזה נקרא "החודש השביעי" בהתאם לשנה הפולחנית.
אולם היום הזה גם מידה פולחנית לו: הוא "יום תרועה", "יום שבתון", "זיכרון תרועה", "מקרא קודש".

הרהורים בפתח החג- נכתב בראש השנה תשע"ח - 2017
מאת אילנה בן יהודה

חוזרת אחורה בזמן ודולה ממעמקי העבר את הזיכרון הראשון שלי מראש השנה: ילדת גן קטנה, תמימה ונלהבת, מציירת ברכה לראש השנה יחד עם יתר הילדים: פרחים, ציפורים, פרפרים, עם אותיות או בלי, כי אלה ימי טרום כיתה א‘. וגם שרה עם כולם שיר, השמור בזיכרוני עד היום:

אֶת דֶּלֶת הַשּׁוֹבָךְ פָּתַחְתִּי
בִּפְרוֹס רֹאשׁ הַשָּׁנָה.
וְאֶת יוֹנַי לַחוּץ שָׁלַחְתִּי,
יוֹנָה אַחַר יוֹנָה.
וּבְכָל מַקּוֹר – כַּרְטִיס צָחוֹר,
כַּרְטִיס בְּרָכָה מַלְבִּין בָּאוֹר.
תּוּרוּ, תּוּרוּ, תּוּרוּ – תּוּר...

יוֹנַי חָזְרוּ עִם בּוֹא הָעֶרֶב
חוֹגְגוֹת וְעַלִּיזוֹת,
וּבַשּׁוֹבָךְ הָמוּ בְּלִי הֶרֶף
וְסָחוּ זֹאת לְזֹאת:
אֵיפֹה הָיוּ וּמָה רָאוּ,
כַּרְטִיס בְּרָכָה לְמִי מָסְרוּ,
תּוּרוּ, תּוּרוּ, תּוּרוּ – תּור.

(מילים: לוין קיפניס  לחן: עמנואל עמירן)

אי-אז, באותם ימים וגם קצת אחריהם, האמנתי בכל ליבי שברכת ה"שנה טובה!" שנשמעה מכל עבר- באמת תגרום לשנה החדשה להיות טובה...

ימים רבים מאוד חלפו מאז. היום אני יודעת שברכות, כל הברכות, הן רק משאלות לב ומבטאות את הכוונה הטובה של אומריהן- לא יותר וגם לא פחות.  
היום אני יודעת שראש השנה הוא רק תאריך בלוח  השנים- לא יותר, וגם לא פחות.

ובכל זאת, כל התחלה, גם אם היא מעשה ידי אדם בלבד ואיננה קשורה בשום הכוונה אלוהית - יש בה תחושה של התחדשות ויש בה תקוות לימים טובים יותר.

למעשה, משבוע-שבועיים לפני ראש השנה ועד אחרי סוכות - אנחנו מסיימים כמעט כל מפגש ושיחה עם אדם, מוכר או זר– בחצר, בחנות, באוטובוס, בטלפון, במרפאה, על המדרכה, בכיתות הלימוד ובעצם בכל מקום- בברכת "שנה טובה", "חתימה טובה" ו"מועדים לשמחה". דווקא בצוק העיתים שבו כולנו נתונים בימים אלה, נראים לי חגי תשרי כמין אי של שלווה, חגיגיות, כוונות טובות וגם התרוממות רוח, הודות למפגשים המשפחתיים והציבוריים שהם מביאים עימם.

והרהור אישי נוסף: אנחנו, האזרחים הפשוטים, קצרה ידנו מלהשפיע על המתרחש בעולם הגדול ואפילו בארץ (טוב, אולי כאן אפשר קצת יותר...). אבל, בכל יום שאני קמה בבוקר, במצב בריאות סביר, כשידידיי ואהוביי כנ"ל, עם גג מעל ראשי, בגד לגופי ומזון במקרר שלי- אני חשה תחושה של סיפוק והודיה. אנשים מאמינים אומרים בכל בוקר את תפילת "מודה אני" ומתכוונים לקב"ה. אני מודה למזלי הטוב שעמד לי עד כה ומשתדלת לחיות נכון ובמלואם את הימים הבאים...

אז-  למרות ששעון הזמן מתקתק, למרות פרשיות ביבי, שרה וההוני הצעיר, למרות ה"הדתה-שמדתה" והאלימות הגוברת בשיח הציבורי, למרות טראמפ, "הארווי", "אירמה" ופיגעי מזג האוויר העתידיים, למרות קים ג‘ונג און, חיזבאללה, חמאס ודאעש – גם השנה, כמו תמיד, נייחל ונאחל "שנה טובה!"- לנו ולעולם כולו. האם זו תפתיע לטובה, או תישאר בבחינת משאלת לב שלא התקיימה- את זאת נדע רק בעוד שנה...


על סוף הקיץ, חזרה ללימודים, חגי תשרי ו...מרק עוף
סוכות 1994, באדיבות הארכיון
ראש השנה 1999, באדיבות הארכיון

על סוף הקיץ, חזרה ללימודים, חגי תשרי ו...מרק עוף 
מאת אלה תמיר עציוני


ימיו האחרונים של החופש הארוך והחזרה ללימודים לוו אצלי כילדה ברגשות סותרים. מצד אחד עייפות מסוימת מ"שיגרת" החופש הגדול בקיבוץ דאז- קייטנה, בריכה, חוגים, ושאר פעילויות... ומאידך חרדה קלה מהחזרה לבית הספר ומה שתביא אתה. לעלות לכיתה הבאה- זה אומר אתגרים ואחריות גדולים יותר בלימודים ובחברה. הרצון לגדול והפחד משינוי מתנגשים.

אהבתי את ריח העונה המתחלפת ואת חגיה שבאים כמו כדי לרכך את הנחיתה אל מציאות חדשה/ישנה של מסגרת מאוד ברורה ומוגדרת שנתפסה אצלי כנוקשה.
הסתיו וערביו המתקררים, חצב ונחליאלי, תפוח בדבש, מסיבות החג הקיבוציות- שירים וריקודים, חופש סוכות הארוך יחסית, בניית הסוכות וקישוטן, תחרות הסוכה היפה בין השכונות... כל אלה קצת השכיחו את תחילתה של שנת הלימודים והיוו משב רוח מרענן.

שיגרה של חופש שיגרה של לימודים- כל שיגרה במשך הזמן עשויה להפוך להרגל ובהרגל יש לנו נטייה קצת לנמנם על המשמרת.

יחד עם זה השיגרה בונה התמדה ונוסכת ביטחון בדברים הקבועים.

כל תהליך של צמיחה מלווה בשינוי, שינוי יכול להיות מפחיד אבל הוא הכרחי, לגדול בשנה- מביא אחריות רבה יותר אבל גם אפשרויות רבות יותר. 

מהות החיים מהי יותר- קביעות או שינוי? אולי שניהם גם יחד.

חגי תשרי שולפים אותנו משגרת החיים כדי לאפשר צמיחה מתוך תהליך הזדככות.
אנו עוצרים כדי לראות- מה היה לנו עד עכשיו... אסיף המעשים, הרגשות, המחשבות והאמירות. חשבון הנפש המתבקש בתקופה זו- בין אדם לאדם ובין האדם לאלוהיו, עשוי להוביל לתובנות עמוקות לגבי עצמנו שלא פשוט להכיר בהן. אולי איננו "טובים" כפי שהיה נדמה לנו. הכאב הזה מגיע תמיד בזמן שינוי לכיוון צמיחה- "כאבי גדילה". הקושי מוציא אותנו מאזור הנוחות ויכול להוביל אותנו אל מחוזות חדשים ויפים. 

הדבר דומה להכנת מרק עוף: צריך להביא לידי רתיחה- להציף למעלה את כל הסח‘לה (לכלוך) שיוצא מהעוף, להסיר שוב ושוב עד לקבלת מרק זך וטעים- אשר שווה את הטרחה. 

ביום תרועה ("ראש השנה") שמים את הסיר עם העוף על האש, במהלך 10 ימי תשובה מביאים לרתיחה ומסירים את הלכלוך שוב ושוב (בשפת השפים זה נקרא "לכפות") עד ליום הכיפורים- בו מגיע שלב הניקוי הסופי לקבלת מרק צח בעל ניחוח מדהים ואשר לפי המסורת היהודית קיימות בו גם תכונות מרפאות.

שנה טובה וחגים שמחים לכולנו.









כניסה לאתר קהילה