דף הבית מפת הקיבוץ צור קשר
כניסה לאתר קהילה
בית הספר מול גלעד
היכנסו וראו מה קורה בבית הספר מול גלעד.
בית ספר יסודי אזורי.
מוזיאון בית אורי ורמי
מוזיאון לאמנות חזותית על שם אורי ורמי נחושתן.
בית איל- הרמוניה של חיים
ייעודו- שילוב בעלי צרכים מיוחדים עם כל גווני הקהילה.
תרבות, חינוך, בריאות, ספורט והנצחה.
תרבות וקהילהבתוך הקהילהנעים להכיר...

מוגש באדיבות טליה אברהם יוצרת עלון הקיבוץ


משפחת רביבו
חמדה ושלמה רביבו, הורים לשי, לי, דור ואייר. סבים לאורי בן ה-4.

אנחנו גרים פה עם אייר שלומדת בבית ירח ועם לי שנשואה לאליעז ועובדת כמורה ב"מול גלעד".

דור עובדת במקצוע חסוי ושי מגדלת את אורי יחד עם בעלה יניב בתל אביב. 

הגעתי לכאן כשהייתי בת 12 עם הורים ושלושה אחים - אח בכור ושני אחים צעירים ממני. אבא יצחק ז"ל, יצא לעבוד בחקלאות ולימים ריכז את ענף הפקאנים והכרם. אחר כך עבד בנוי עד שחלה. אמא שרה עבדה בבתי ילדים, ב"סריגים" ובמטבח. כשאבא חלה, אמא טיפלה בו ואנחנו האחים היינו לצידם.

 היכרתי את שלמה בגיל 18. שלמה היה חבר גרעין "כנרת" הענק ורק הוא נשאר פה. שלמה עבד ברפת בעיקר ואחרי שהתחתנו היה ממקימי "ספנקריט" ועשה עם חבר‘ה צעירים קורס יציקות בקיבוץ פלמחים.

 אנחנו נשואים כבר 34 שנים. במשך השנים שלמה היה גם נהג משאית וכיום, עובד כנהג אוטובוס באוטובוסים הצהובים של המועצה שלנו.

 אני עסקתי הרבה שנים בקוסמטיקה ובספרות. בשנים האחרונות של המטבח וחדר האוכל עבדתי גם שם. גידלתי את אייר הצעירה שלי במשך שנה שלמה בין סירים ומחבתות. תמיד אהבתי לבשל וכך גם היום.

כיום אני עובדת במרכז יום של עמק הירדן - "המייסדים" - שהוא מרכז לגימלאי עמק הירדן. אחד היפים בארץ. יש לו כבר קרוב לעשר תעודות של ישראל היפה. מוזמנים!

אנחנו באשדות, כי זה הבית שבחרנו לחיות בו עם המשפחה והחברים, ויש כאלו הרבה.

 



משפחת גרוסמן
טלי וברוך גרוסמן עברו לא מזמן לביתם החדש בהרחבה. כמעט כולם מכירים אותם, ובכל זאת, שוחחתי עם ברוך כדי שנכיר אותם קצת יותר:

 "הגענו מעמק חפר. חלום חיי היה לגור בקיבוץ, טלי פחות התחברה לזה בהתחלה, אבל היום היא מחוברת בגדול...

רצה הגורל והגענו לאשדות: חיפשתי באינטרנט קיבוצים בצפון שיש בהם הרחבה והגעתי לדף מידע על אשדות מאוחד. החלטנו לעשות את המעבר.

 הגענו לפני כ-4 שנים לאשדות איחוד, שם גרנו בשכירות משום שלא הייתה דירה פנויה להשכרה באשדות מאוחד. יש לנו שלושה ילדים: הדר בת 11 , אורפז בת 7 ואדיר בן 6. הילדים השתלבו יפה בחברה וגם אנחנו מרוצים מאוד מהשינוי שעשינו - התחברנו מאוד לקהילה כולה.

 מאז ומתמיד היינו מעורבים: אנו פעילים בוועד הורים, בתרבות ובחיי הקהילה.

אני גימלאי של השב"ס ועובד כיום בכלבו. לאחרונה גם נבחרתי להיות איש קשר בין הקהילה לקבלן של הנוי. טלי משרתת בשב"ס. לפני כמה חודשים עברנו סוף-סוף לביתנו החדש בהרחבה.

 


משפחת בנבנישתי
תרצה ואברהם בנבנישתי מתגוררים בהרחבה הקהילתית מזה כשנה וחצי. היא - מורה לחינוך מיוחד שלימדה 33 שנים בטבריה והוא – נהג משאית שעבד בתחילה כעצמאי, ואחר כך – כשכיר בסולל בונה. 

בדרכי אל ביתם עברתי על פני בניין מרשים, בצבעי שחור-לבן, שבו גרים בנם יוספי (קבלן במקצועו) מאיה אשתו (גננת באלומות) ושלוש בנותיהם. בן נוסף – חיים - מתעתד לבנות את ביתו, לידם, בשנה הקרובה.

 היום שבו נפגשתי עם תרצה, היה "יום היסטורי" בהרחבה: תשעה בתים חוברו למערכת החשמל בעצם אותה עת ודייריהם היו אמורים להיכנס למגורי קבע בהם כעבור ימים ספורים. בפעם השנייה  שהגעתי לשכונה, כבר חנו מכוניות ליד הבתים הללו – סימן מובהק שגרים בהם...

 תרצה, אישה דעתנית ומסבירת פנים, סיירה עמי – תחילה בגינת צמחי הנוי והתבלינים והעצים הנאים העוטרים את הבית בארבע רוחותיו - ואחר כך, בביתה הנאה והמתוכנן כהלכה, שבו היא מארחת, בעת הצורך, אנשים רבים, אפילו עשרות: "בחגים הגדולים – ראש השנה ופסח – מתארחים אצלי לסירוגין. בכל ערב שבת יש אצלנו ארוחה משפחתית. ואז מגיעים אלי – כולם או חלקם". 
וכשהיא אומרת "כולם", היא מתכוונת לארבעת ילדיה – בת ושלושה בנים, בן ובנות זוגם ותשעת  נכדיה. 

אבל נחזור להתחלה: תרצה, בת 68, נולדה וגדלה ביבנאל: "הסבא הגיע בעלייה השנייה, עם לא מעט רובלי זהב שהביא מרוסיה.

לאחר שהסתובב בארץ לאורכה ולרוחבה, החליט לרכוש שתי נחלות ביבנאל. הוא חזר לרוסיה והביא עמו את הוריו ואחיו. הסב והסבתא של אימא קבורים ביבנאל.

בצבא הייתי מורה-חיילת. נשלחתי לשרת בטבריה. שם הכרתי את אבי (אברהם) ואנו נשואים 46 שנים. ובשנה וחצי האחרונות אנחנו כאן".

- מדוע בחרתם לחיות באשדות?

-האמת: נעשה לנו קשה יותר ויותר לחיות בטבריה, באווירה שהולכת ומשתלטת על העיר. למה דווקא כאן? לפני מספר שנים ראיתי פרסומות בעיתון לשכונה הקהילתית שלכם. אבי ואני עשינו סיור בקיבוץ וזה ממש נראה לנו. יוספי בני התלהב גם הוא, והשאר – היסטוריה...
רכשנו 3 מגרשים. אנחנו נכנסנו לגור ראשונים. יוספי – במאי האחרון. חיים יצטרף כשביתו יושלם.

- איך אתם רואים את חייכם כאן, ומה הייתם רוצים לשנות ולשפר?

- אנחנו מאוד אוהבים לגור כאן: השקט, הציפורים, הגינה. אבל למרות שאני גרה פה שנה וחצי, אני עדיין מכירה מעט מאוד אנשים. קיווינו שחיי הקהילה יהיו יותר ערים, אם כי רואים שמושקעים מאמצים בתחום הזה. אנחנו הולכים לכל אירוע, נפגשים, אבל לא מכירים מספיק. מסיבות הן דבר טוב, אבל בסופו של דבר רובם נשארים בחברת משפחתם ומכריהם הקבועים. אולי צריך לארגן מפגשים יזומים, שבהם כל אחד יספר על עצמו ויתוודע אל האחרים. אם נכיר יותר – גם זה את זה וגם את חברי הקיבוץ – נהיה קהילה אחת באמת!

 


המעבר לקיבוץ של משפחת ביבי (נכתב בפסח)
אנחנו, ענת ומיכה עברנו לפני שנה וחצי מטבריה להרחבה בקיבוץ יחד עם בתנו שחר, בת ה-14 וילדינו הגדולים שכבר אחרי צבא. שחר פורחת מבחינה חברתית ואנחנו נהנים מהחופש להסתובב ולטייל בקיבוץ היפה שלנו. גם הילדים הגדולים מרגישים בשינוי.
בשבילנו, כמשפחה, המעבר מהעיר לקיבוץ הוא ”יציאת מצרים“. התחלה חדשה. התחלה של חיי רוגע ושלווה, ירוק בעיניים, חברים וקהילה, סוף לחיי הלחץ והצפיפות.
המעבר לקיבוץ עבורנו הוא כמו הכניסה של עם ישראל לארץ ישראל - ארץ זבת חלב ודבש, כמו בקיבוץ.

משפחת גרבר
אנחנו תושבים חדשים בקיבוץ. נכנסנו לבית החדש שלנו בהרחבה בינואר שעבר.
אנחנו גרים ממש על גדר המערכת ונהנים מאוד מהנוף של הרי הגלעד ורמת הגולן.
מרוצים מהבית שלנו ובעיקר מהגינה היפה.
שנינו קיבוצניקים- ירון בן שער הגולן ואני, קרן בת גונן שבגליל העליון.
יש לנו שני ילדים חמודים, אורי בן השמונה ואלה בת החמש.
יש לנו גם כלב באסט חמוד העונה לשם ארני.
ירון, מהנדס תעשיה וניהול במקצועו ועובד בחברת מיטרוניקס 
בקיבוץ יזרעאל כמנהל תפ"י.
אני עובדת סוציאלית, למדתי תואר שני בלימודי זקנה, 
עובדת במחלקה לשירותים חברתיים במועצה ואחראית על תחום הזקנה והאפוטרופסות.

 

משפחת אברהם      
טליה (36) בתם של יעל ודודו קציר, חברי הקיבוץ. יועצת השקעות בבנק דיסקונט.
אייל (41) נולד בפתח תקוה. מהנדס אלקטרוניקה בטכניון.
הכרנו במהלך הלימודים במרכז ולאחר שגרנו שם מספר שנים החלטנו לעבור צפונה לכפר תבור לקראת לידת ילדנו הראשון. גרנו שם כמעט שבע שנים ושם נולדו לנו שלושה בנים: 
יהונתן בן שבע, פז בן חמש ועופרי בן שנתיים, אך לא הרגשנו שם בבית. חיפשנו מקום קהילתי ואינטימי יותר. אחרי התלבטויות בין קיבוצים שונים באזור הצפון החלטנו לעבור לאשדות ולראות אם זה המקום בו נרגיש בבית.
חיפשנו דירה להשכרה אך במשך כמה חודשים לא מצאנו דבר וכבר כמעט התייאשנו. לבסוף, ברגע האחרון ראינו מודעה על דירה להשכרה בהרחבה באיחוד והחלטנו ללכת על זה. כעבור זמן קצר הגענו למסקנה שטוב לנו ולילדים ואנו רוצים לבנות פה את ביתנו. כאן גם נולדה בתנו אריאל לפני חודשיים.
כיום אנו בתהליך קבלה לחברות (במאוחד כמובן) ומחכים להתחיל לבנות בשכונת הפקאנים. שמחים מאוד שעשינו את הצעד הזה ומרגישים סופסוף בבית.
 


משפחת פדלון
לפני שנה הגענו לטייל באזור עמק הירדן, ראינו את השלט "פסטורליה" ומייד התחברנו...אחרי מספר בירורים הבנו שיש שטח למכירה ובמקביל גם בית להשכרה בהרחבה. החלטנו במקום לעשות שינוי ולעבור מהוד השרון לאשדות.
ביולי עברנו לגור בהרחבה, בשיא החום, העקרבים והנחשים ועוד הרבה דברים חדשים לעירוניים כמונו, אבל נראה שצלחנו יפה את התאקלמות בקיבוץ.
אנו נהנים מכל רגע. מהנוף המושלם, מהשקט, הרוגע ומהשכנים הנפלאים.
למזלנו אנחנו עובדים מהבית (נדל"ן) והתאפשר לנו לעשות שינוי שכזה בהתראה קצרה וללא כוונה תחילה.
אנחנו במשפחה 5 נפשות - ההורים: אבי ונירית, הילדים: 
שחר (18) אביב (13) וסהר (12) ו"לואי" התוכי (1).
אביב וסהר נרשמו לקייטנה בחופש הגדול, מה שהקל על ההתאקלמות בביה"ס. הם נהנים מהפעילויות, הטיולים והמפגשים ואף מתלוננים לפעמים ש"אין להם זמן לנוח"...
 אביב בכיתה ז‘ משחק כדורסל בבית בנדל וסהר בכיתה ו‘ משחק כדורגל ב"מעגן".
שחר, בתנו הגדולה, לומדת בכיתה י"ב במגמת אדריכלות. מכיוון שזו השנה האחרונה שלה, נשארה באותה מסגרת לימודים, לכן היא מתגוררת אצל סבא וסבתא ובסופ"ש מגיעה לקיבוץ. אנחנו מגיעים למרכז פעמיים בשבוע לבקר אותה, אבל עדיין הגעגוע רב.
יחד אנחנו אוהבים לצאת לטיולים, לראות סרטים, לעשות ספורט והכי חשוב - ליהנות מהחיים.
במקביל אנחנו שומרים על קשר עם חברים מהמרכז אשר מגיעים לבקר ונהנים מכל רגע כאן.
ולא נשכח את התוכי "לואי" המהמם שלנו. אביב קיבל אותו כגוזל האכלת יד לפני שנה ליום הולדת 12, ועוד מעט הוא יחגוג שנה. עדיין לא ידוע אם הוא זכר או נקבה (רק לקראת גיל שנתיים יגיע לבגרות ואז נדע את מינו).
ננצל הזדמנות זו לאחל המון מזל טוב לאביב ושחר - אביב  חוגג השנה בר מצווה בכותל, ושחר חוגגת "חוקיות 18"  ההתרגשות גדולה.


משפחת בן אדוה
אנחנו משפחת בן אדוה, ראובן ושרה (שרהל‘ה).  אנחנו בני המשק. ראובן נולד בתל אביב בשנת 1946, הגיע לאשדות כשהיה בן 5 שנים עם אמו ואחותו נילי ארזי.
שרה נולדה במלחמת השחרור בשנת 1948 בטבריה (אשדות יעקב). לשרה אחות באשדות יעקב מאוחד - אילנה בן יהודה.
היכרנו והתחתנו באשדות יעקב מאוחד בשנת 1973, קצת לפני מלחמת יום כיפור.
שנינו גמלאים, אך עדיין עובדים. ראובן עובד בתובלה בעמק הירדן ושרה עובדת בעמותת המייסדים – מרכז יום לקשיש בעמק הירדן.
לנו ארבעה ילדים:
- גלי, נשואה ולה שלושה ילדים: לירי בת 12 שנים, מאיה בת 9 שנים ועידן בן 7 שנים. גרה עם בעלה גיא במושב בית ינאי. גלי אחות במקצועה ועובדת כאחות טיפת חלב במרפאת כפר ויתקין.
- חן, נשואה לאור והם גרים באשדות יעקב מאוחד. להם שתי בנות: ליה הגדולה בת 6 שנים היום בגן גפן, אביטל הקטנה בת שנה ורבע, נמצאת השנה בבית התינוקות שבשער הגולן, אך מתעתדת לעבור, בשנת הלימודים הבאה, למערכת החינוך באשדות יעקב. חן עובדת כמטפלת בילדים בקיבוץ נווה אור ובנוסף מטפלת ברפואה משלימה בקליניקה שבביתה. אור עובד במרכז מזון.
- צחי בננו, נולד וגדל באשדות יעקב מאוחד. בבגרותו חזר בתשובה יחד עם אשתו דקלה. להם ארבעה בנים: אליה בן 8 שנים, ינון בן 6 שנים, שילה בן 4 שנים והילל הקטן בן שנה ורבע. הם גרים בקיבוץ לביא. צחי מנהל את רפת קיבוץ לביא ודקלה גננת בקיבוץ שלוחות.
- רוני, בתנו הצעירה, גרה באשדות יעקב מאוחד. עובדת כמטפלת תינוקות בקיבוץ מעגן. רוני מגדלת כלב קטן ומספר חתולים.
אנחנו אוהבים את המקום ונהנים עם ילדינו ונכדינו. ומקווים שרק ימשיך כך עוד ועוד. 

כניסה לאתר קהילה