דף הבית מפת הקיבוץ צור קשר
כניסה לאתר קהילה
בית הספר מול גלעד
היכנסו וראו מה קורה בבית הספר מול גלעד.
בית ספר יסודי אזורי.
מוזיאון בית אורי ורמי
מוזיאון לאמנות חזותית על שם אורי ורמי נחושתן.
בית איל- הרמוניה של חיים
ייעודו- שילוב בעלי צרכים מיוחדים עם כל גווני הקהילה.
תרבות, חינוך, בריאות, ספורט והנצחה.
תרבות וקהילהבתוך הקהילהפרוייקט חיילים בודדים
מוגש באדיבות טליה אברהם יוצרת עלון הקיבוץ 

תודה  ליהודית ועופר  מנהלי הפרוייקט, על הנכונות וההשקעה.

חיילים בודדים  יהודית ועופר זנדאני

באשדות 19 חיילים בודדים נכון לינואר 2017. החיילים הראשונים הגיעו לקיבוץ באוגוסט 2015 והשאר הגיעו במהלך 2016. רובם יישארו כאן לפחות עד אוקטובר 2017 - סוף שרותם הצבאי. אנו קולטים גם חבר‘ה לפני גיוס, אך כיום כולם חיילים.
 
חלקם מאומצים לתקופת שהותם כאן אצל משפחות מאמצות. זה המקום לציין ולהודות על ההשקעה של המשפחות הנפלאות שעושות עבודת קודש- ארוחות שישי, תמיכה בחיילים ועזרה בכל מבוקשם. הקשר הנהדר שנוצר מעלה סיפוק ונחת. תודות רבות.
 
גיל מאיר מארה“ב, אצל שושי ואילן בן נון
 
איתן לוי מקנדה, אצל מיכל ואמנון אביגדור
 
סלו בחרנו ממקסיקו, אצל אדוה אלגריסי
 
רמי גלנץ מפילדלפיה, אצל ארנה ודרור אדם
 
יהודה דרסנר ממנצ‘סטר-אנגליה, אצל אסנת וליאור אזרד
 
בן אברג‘יל מבולטימור-ארצות הברית, אצל אורית ואבי כהן
 
חנה צ‘יק ממסצ‘וסטס-ארצות הברית,  אצל ליאת למורדי גרוסמן
 
דנה רוזנטל מקולומביה, אצל יפעת ואיציק כהן
 
דניאל פיין מארה“ב, אצל רויטל ושמעון דהן

 אמיר פודושואה ממקסיקו, אצל שירית וגילי גלרון
 
מרטין ויניאר מארגנטינה, אצל דורית וישראל פרישקולניק
 
מרקוס בנימין מונצואלה, אצל שימרית ושאולי כהן
 
אריק סרסון מברזיל, מרסלו נולמן מברזיל, סם אייזנברג מארצות הברית, יובל יהושע מישראל, יעקב אדרי מקנדה, דניאל פראוא מארגנטינה, מיכאל מארצות הברית. כל החבר‘ה שלא משובצים למשפחות מאמצות, מתארחים ומאומצים אצלנו, משפחת זנדאני.
 
אנחנו בקשר מאוד טוב עם החיילים. הם מעדכנים כאשר מגיעים לקיבוץ ואנו נפגשים בשבת לארוחת צהריים משותפת אצלנו בבית או בחצר. מעבירים חוויות, מעלים ופותרים בעיות ומתעדכנים לגבי פעילויות בהמשך כגון: טקסים, אירועים מיוחדים, ביקור ההורים שלהם בארץ וכדו‘.
הקשר שנוצר עם הקבוצה הנהדרת הזאת מעלה חיוך ונחת מצדינו. הם מרגישים טוב ובבית. יש ביקוש מצד חיילים בודדים נוספים להגיע לאשדות מכיוון שהחבר‘ה שלנו עושים לנו פרסום נהדר, אך כיום אין לנו מספיק חדרים. נקווה שבהמשך נוכל לקלוט עוד חיילים.
 

אנו מודים לכל חברי ותושבי אשדות. היכולת שלנו לקבל ולהעניק לא מובנת מאליה. 

מידי חודש נביא את סיפורם של החיילים.

 

איתן לוי

שמי איתן לוי ואני בן 20. 
נולדתי וגדלתי בקנדה עם משפחתי. בילדותי למדתי בבית ספר יהודי על ההיסטוריה והתרבות של מדינת ישראל. כך התחברתי לציונות וחשבתי שללמוד על הארץ זה לא מספיק - רציתי לתרום למדינה. חיפשתי משהו מאתגר ושונה מהחיים בקנדה וכך עלה הרעיון לשרת בצבא שירות מקוצר במשך שנה וחצי.
 
הגעתי לארץ בספטמבר 15‘, עברתי מכינה קצרה ואז התגייסתי והתחלתי את דרכי בצבא בבסיס מחו“ה אלון, שם למדתי ב”אולפן“ לתקופה קצרה.
 
אני לוחם בגדוד ”צבר“ בגבעתי. לפני כמה שבועות סיימנו קו בגוש עציון וירדנו לאימונים בדרום הארץ. אני מרגיש טוב עם עצמי שעשיתי את הצעד הזה וגאה על כך.
הצבא עבורי הוא כמו קהילה קרובה - החיילים הישראלים עוזרים לנו להיקלט, ואנחנו, החיילים הבודדים בקיבוץ, חברים טובים מאוד.
 
המשפחה המאמצת שלי, מיכל ואמנון אביגדור, הכי מדהימה שיש. הם קיבלו אותי כמו אחד מהילדים שלהם ואני מאוד מעריך את זה ומודה להם.
 
רציתי מאוד לגור בקיבוץ בגלל האווירה המשפחתית שקיימת בין החיילים הבודדים וגם בגלל השקט והרוגע. 
 
בקרוב אני משתחרר מצה“ל . בתוכניות טיול קצר באמסטרדם ולאחר מכן אחזור לקנדה לעבוד כמדריך במחנה קיץ של ילדים יהודים. לבסוף, אתחיל ללמוד באוניברסיטה בקנדה- עריכת דין.


דנה רוזנטל
אני דנה רוזנטל, בת 21
עליתי לפני שנתיים מקולומביה, שם נשארו הוריי, אחי הקטן ומשפחתי המורחבת. כשהגעתי לארץ שהיתי חצי שנה באולפן במעגן מיכאל, חצי שנה נוספת אצל משפחה בהוד השרון ובשנה האחרונה אני כאן, באשדות.
בתחילת הדרך היה לי קשה להיות רחוקה מהמשפחה, אבל עם הזמן מתרגלים להיות עצמאיים יותר ולהתמודד עם החיים. נסעתי לבקר את המשפחה והם באו לבקר אותי בארץ. יש לי כאן משפחה מאמצת - יפעת ואיציק כהן. הם ממש נחמדים ואנחנו בקשר טוב מאוד. כך גם עם הילדים שלהם. יש להם גם בן חייל, יוני. אני באה אליהם לארוחות שישי וגם מגיעה בשבתות. הם כמו המשפחה שלי, עוזרים לי בכל דבר ודואגים לי. בנוסף יש את יהודית ועפר שדואגים לנו, החיילים הבודדים. אנחנו, החיילים, גרים בבניין משלנו ובסופי שבוע נפגשים ומספרים אחד לשני מה עבר עלינו. כך שיש לנו מעטפת חברתית שלמה וזה מאוד מקל על ההתאקלמות.
 
 בצבא אני מדריכת מכונאות וחשמל רכב בבה“ד 20 ב“עיר הבה“דים“ שבדרום. עברתי קורס בתחום ואני מבינה בזה די טוב. יש לי תפיסה מהירה. אחרי שאשתחרר מהצבא אני מתכננת להישאר בארץ ולהתחיל ללמוד.
מכל המקומות בארץ אני אוהבת במיוחד את ירושלים, אבל הכי אני אוהבת את הקיבוץ. יש לי חדר משלי, יפה כאן, יש טבע ואני אוהבת את השקט והרוגע שיש כאן.

מרטין ויניאר

שמי מרטין ויניאר,  בן 23. 
עליתי לארץ מארגנטינה לפני שנתיים. הוריי ושני האחים הקטנים שלי (בני 18 ו-14) נשארו שם. בהתחלה הגעתי לקיבוץ מעגן מיכאל לאולפן כדי ללמוד עברית. אח“כ גרתי בת“א ותקופה ארוכה ביפו. כשהתגייסתי ביולי 2016, באתי לקיבוץ אשדות. אני לוחם בפיקוד העורף ביחידת חילוץ והצלה. עדיין בטירונות.
הגעתי לישראל כי רציתי לעזוב את הבית של ההורים, לגור לבד ולהיות עצמאי, לטייל ולצאת מחוץ לגבולות ארגנטינה.
תהליך העליה לארץ היה קל כי מקבלים אותך יפה כאן ועוזרים לך בכל דבר. יש תרבות יפה של קבלת עולים ואתה מרגיש שרוצים אותך כאן ונותנים לך הרבה כבוד שעלית לארץ ובאת לשרת בצה“ל.
היחס החם שמקבלים מהאנשים בארץ מאוד מרגש אותי. פעם פגשה אותי משפחה כשגרתי בתל אביב ובלי שבכלל הם הכירו אותי, הזמינו אותי להתארח אצלם. איפה עוד אפשר למצוא אנשים כאלה חוץ מבישראל?
בקרוב אחי הקטן יגיע לבקר אותי בארץ. אני מאוד מתגעגע לאחים שלי וזה הקטע הקשה שבעליה לארץ, להיות רחוק מהם. אקח אותו לראות את כל המקומות היפים- הקיבוץ, ת“א, ירושלים ובמיוחד את יפו שאני מאוד אוהב.
המשפחה המאמצת שלי הם דורית וישראל פרישקולניק. כשהגעתי לקיבוץ כבר היתה להם חיילת מאומצת אבל כשדורית שמעה שאני מארגנטינה היא ביקשה לאמץ גם אותי כי היא משם במקור. מהרגע הראשון הרגשתי רצוי אצלם, תמיד מוזמן. דאגו לי לכל מה שאני צריך. הם באים לטקסים שלי בצבא ואני מרגיש כמו בן משפחה, תמיד יש לי למי לפנות. ויש כמובן גם את משפחת זנדאני כך שאני אף פעם לא לבד. בגלל זה רציתי לגור בקיבוץ, יש כאן הרבה אנשים טובים.
אני מאוד אוהב את החגים בקיבוץ, את התרבות ואת הביחד. ההיסטוריה של המדינה ושל הקיבוץ מאוד מעניינת אותי והלכתי גם למוזיאון הפלמ“ח ואני מאוד מתפעל מההיסטוריה של אשדות. מרגש אותי לראות את השלט בכניסה לקיבוץ- ”אשדות יעקב מאוחד - משנת 1924“, זה מאוד חזק בעיני. מקום עם היסטוריה, עם שורשים.



חנה צ‘יק
שמי חנה צ‘יק, בת 21. 
נולדתי בבני ברק וכשהייתי כמעט בת שנתיים עברנו למסצ‘וסטס שבארצות הברית. כשסיימתי את הלימודים החלטתי לעלות לארץ. הגעתי לאולפן בקיבוץ שדה אליהו לפני שנתיים, אח"כ הייתי תקופה קצרה בהרצליה ולאחר מכן בירושלים ואז ביקשתי לעבור לגור בקיבוץ. האחראי על החיילים הבודדים סיפר לי על אשדות. באתי לראות את המקום והתאהבתי, תוך שבועיים כבר עברתי לגור כאן.
יש לי שתי אחיות גדולות ממני. המשפחה שלי גרה כיום באורוגון, אבל אמא שלי מתכננת לעשות עליה כשתצא לפנסיה. טוב לי בארץ, יש כאן אנשים טובים ודואגים לנו, החיילים הבודדים. המשפחה המאמצת שלי היא משפחת גרוסמן. ליאת ומורדי הם ממש כמו המשפחה השניה שלי. הם דואגים לי להכל והילדים שלהם חמודים מאוד.
 
בצבא אני סמב"צית חי"ר באוגדה 36 בנעורה. בהתחלה היה לי קשה עם העברית שעדיין לא היתה כל כך טובה, אבל לאט לאט השתפרתי וגם הכרתי חברים חדשים. אני אוהבת את התפקיד שלי ונהנית בצבא.
 
כאן באשדות טוב לי מאוד מבחינה חברתית. אנחנו גרים קרוב למעונות הסטודנטים אז יש הרבה חבר‘ה צעירים. יש גם את גרעין "צבר" באשדות איחוד ויש לי חברים גם בקיבוצים נוספים קרובים באזור. התחבורה הציבורית טובה, טבריה קרובה, יש בעמק מועדונים ופאבים אז לא חסר מה לעשות. זה לא "חור". אני גם מאוד אוהבת את הנוף היפה בעמק ובמיוחד בעמק המעיינות (שם גרתי כשהייתי באולפן).
היום הייתי אצל יהודית ועפר לארוחת צהריים. ראינו טלויזיה כל החבר‘ה והיה כיף. הם תמיד דואגים לכולנו. בקרוב חוגגים כאן בקיבוץ את חג פורים. גם בשנה שעברה הייתי פה במסיבה והיה כיף גדול. יש כאן גם מחסן תחפושות אז לא חסר כלום. שיהיה חג שמח לכולם!

כניסה לאתר קהילה