הכרם

מאת שולה אבישר

"וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו." מלכים א‘, פס‘ ה‘

חברי גשר נטעו גפנים מסוג סלטים, זן הידוע בעמידותו, בחלקה קטנה – סמל להשתרשות במקום. בינואר 1934 נטעו כרם בדלהמיה על שטח של 27 דונם. הזנים שנבחרו היו: מדלין, שסלה ומוסקט. בשטח זה הותקנה גם מערכת השקיה. בשנת 1939 התפרסמה בעלון הידיעה: 
"ז כ י נ ו !  ממרכז תנובה כותבים לנו: בהתאם להחלטת הנהלת תנובה יחולקו בעד אותה כמות תיבות ענבים בטיב גבוה פרסים למשקים. ועדת ההשוואה חילקה את סכומי הפרסים הנ"ל. לפיכך אנו מזכים אתכם בסך 2,570 לא"י בעד 75 תיבות ענבים שהצטיינו באיכותם הגבוהה."

החום של העמק גרם להבשלה מוקדמת של זני ענבים שונים. כבר במאי נשלחו לשוק ענבים של אשדות, ובגלל היותם היחידים בשוק זכו למחירים טובים. יותר ויותר שתילי גפנים ניטעו בכרם.

לאחר הפילוג הרחיבו את שטחי הכרם בצפון ובמזרח. ניטעו זנים נוספים – פנינת צ‘בה, מדלין, מלכת הכרמים, מוסקט המבורגי, תמר בירותי וסולטנינה.
העבודות השוטפות בכרם, זמירה, קשירה, חילון ועוד, נעשו על ידי צוות קבוע. כשהגיעה עת הבציר, נערכו גיוסים נרחבים בקיבוץ.

בני הדור השני באשדות זוכרים את ימי הבציר – ממאי ועד אוגוסט. בימים אלו גויסו חברים וחברות מכל הענפים והמגזרים במשק לבצור את הפרי הבשל. גם בני החטיבה (חברת הנעורים) תרמו את חלקם. הבציר התנהל בשעות הבוקר המוקדמות, מארבע ועד שמונה. אחר-כך היה כבר חם מאוד, ולכן העבודה הופסקה. החברים שגויסו חזרו לענפי הקבע שבהם עבדו. הנערים והנערות חזרו לספסל הלימודים אחרי הבציר ולמיטותיהם למנוחה בחופש הגדול. האורזות (עדינה ארזי, חביבה זנד, מלה עצמוני ועוד) עבדו בבית האריזה שלנו שעות רבות לאחר שהבוצרים נטשו את השטח.

בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, החלו לטעת גפנים בבקעה. יתרון ההבשלה המוקדמת של הענבים עבר לאזור זה. במשך השנים חלו שינויים רבים בקיבוץ. נעשה יותר ויותר קשה לגייס כוח אדם לבציר ולאריזה. מחירי המים להשקיית השטח עלו. הכרם החל לגסוס. גפנים נעקרו ופינו את מקומן לגידולים אחרים. בסוף שנות ה-60 חוסל הכרם והשטחים פונו למטעי בננות ולגד"ש.

רבים מאיתנו יוסיפו לזכור את קריאת החיזור של הפרנקולין באביב, כשהעבודות השוטפות נערכו; את אשכולות הפנינה המתוקים והעסיסיים, שלוו לא פעם בעקיצות דבורים; את רוח הצוותא בעת הבציר ואת תחושת ההישג כשתיבות רבות של ענבים יצאו מבית האריזה; את הצימוקים המתוקים ואת ריבות הענבים, שעדינה ארזי דאגה להכין מדי שנה מהענבים שנבצרו. עוד אחד מסמלי הקיבוץ הישן נעלם. נקווה שדברי הפסוק ממלכים יתקיימו עוד שנים רבות, ושנמשיך להיות כגפן השולחת שורשים עמוקים באדמת אשדות יעקב.

הקליקו לצפייה באלבום התמונות המלא