הבריכה הצפונית (שהתייבשה)

מאת שולה אבישר

באוגוסט 1938 הסתיימה הקמת האקוודוקט. לאחר מכם התחילו לחפור שתי בריכות אגירה: מדרום לאקוודוקט – היום בשטחי אשדות איחוד; מצפון לאקוודוקט – היום בשטחי אשדות מאוחד.
לבריכה הצפונית נשאבו מים מאגן ההיקוות של הכינרת בשעות הלילה (חשמל זול יותר). היא שימשה כמאגר מים להשקיה בהצפה, בעיקר בשטחי הבננות. במשך השנים עברה הבריכה הצפונית לידי אגודת המים של עמק הירדן. המים שנאגרו בבריכה שימשו להשקיית השדות בשני האשדותים.
הבריכה הצפונית שימשה לא רק להשקיית השדות. ניטעו סביבה עצי איקליפטוס, שצמחו עם השנים, פיתחו צמרות עבותות והצלו על הבריכה ועל סביבותיה. 
נוצרה במקום פנינת נוף, שמשכה אליה ילדים ומבוגרים.
בני הדור השני שלנו זוכרים את מחנות האדם הקדמון, מחנות האינדיאנים ועוד – שנערכו בין העצים והשיחים שצמחו שם. בחומו של הקיץ התרעננו הילדים במימיה הקרירים של הבריכה. גם בני הדור השלישי זוכרים בגעגועים את הפיקניקים המשפחתיים, את הפעילויות בחופשות מבית הספר ואת עריכת הקומזיץ הקיבוצי ביום העצמאות ליד הבריכה הצפונית.
הדייגים שבינינו נהנו משבתות שלוות על גדות הבריכה ומשלל לא זעום של דגים. לא מעט עופות מים איוו להם למשכן את עצי האיקליפטוס. בעת טיולים לכיוון הבריכה אפשר היה לשמוע כבר מרחוק את קריאותיהם של הקורמורנים. ענפי העצים היו עמוסים בעופות השחורים. פה ושם אפשר היה לראות אנפות לבנות, אנפות אפורות, ברווזים מסוגים שונים ושלדגים.

בשנים האחרונות הוחלט באגודת המים להפסיק להשתמש במי בריכת האגירה ולהעביר את המים הנשאבים לשדות באמצעות צינור. כתוצאה מכך, עם הזמן, התייבשה הבריכה.

עצי האיקליפטוס נשארו. אם לא תפרוצנה באתר שריפות, כמו שקורה מדי פעם, ימשיכו העצים להתנוסס ולהזכיר לכולנו את פינת החמד שהייתה לנו. 

דבר העורכת: המאמר נכתב בשנת 2017.

באוקטובר הסתיים מבצע של שנה וחצי להפיכת השטח בו הייתה הבריכה הצפונית לחורשה מוצלת לפיקניקים.

גויסו תקציבים ומשאבים, נוקו פסולת הבניין והגזם והמקום הפך לפינת חמד המכבדת את ההיסטוריה שלו. 

תודה ענקית למיקי הראל רכז תשתיות ונוי, בלעדיו זה לא היה קורה.

הקליקו לצפייה באלבום התמונות המלא